<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער תשיעי</h1>
<h2>דף כה:</h2>
רחבה של עיר, אע"פ שהעם מתפללין בתעניות ובמעמדות, מפני שהקבוץ רב, ואין בית הכנסת מכיל אותן, אין בו קדושה, מפני שהיא עראי, ולא לקבע לתפלה. וכן בתים וחצרות שהעם מתכנסין בהם לתפלה, אין בהם קדושה, מפני שלא קבעו אותם לתפלה בלבד, אלא עראי מתפללין בהם, כאדם שמתפלל בתוך ביתו. לר"ם. יש מי שפסק שהרחוב יש בו משום קדושה, ופסק הר"ם עיקר. מי שבנה ביתו לשם בית דירה ואחר כך הקדישו להיות בית הכנסת. ועדיין לא התפללו בו, אין עליו קדושת בית הכנסת, ואפילו בנהו לשם בית הכנסת, אין עליו קדושת בית הכנסת, עד שיתפללו בו. יש מי שאמר שמכל מקום יש עליו קדושת דמי בית הכנסת, לא יהא אלא גבו מעות לבנות בית הכנסת. ויש פנים לומר שחלוק יש בין גבו מעות מרבים, ליחיד שהקדיש ביתו.
<h2>דף כו.</h2>
בני העיר שמכרו בית הכנסת, וכיוצא בזה, מדבר קדוש, אע"פ שמכרו לקנות דבר יותר קדוש ממנו, וקנו והותירו, אין משנין המותר אלא לקדושה חמורה ממנו.
כל דבר שצריך שבעה טובי העיר צריך שיתנו במעמד אנשי העיר, אבל שבעה טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר, אינו מועיל. ויראה לי שאם קבלום עליהם בני העיר, עושין מה שירצו, אפילו שלא במעמד אנשי העיר. אבל אם לא קבלום עליהם, צריך שיהיה במעמד אנשי העיר, או רובם. ומה שיעשו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אע"פ שלא קבלו עליהם בני העיר, מה שיעשו עשוי. וכן אם קבלו כל אנשי העיר או רובם, אדם אחד, כל מה שיעשה עשוי, ומוכר ונותן לבדו כפי מה שיראה. לר"ם. אבל אם לא קבלו עליהם, אפילו עשה במעמד אנשי העיר, מה שעשה אינו עשוי, ובדבר זה יש חלוק בין שבעה טובי העיר לאחד מן העיר.
<h2>דף כו:</h2>
כשם שמותר למכור בית הכנסת, כך נותנין אותו במתנה, שאלו לא היה להם לצבור הנייה במתנה זו, לא נתנוה. אבל לא שוכרין אותה ולא ממשכנין אותה. וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן, מותרין למכור ולהחליף ולתת במתנה הלבנים והעצים והעפר שלהם. אבל להלוותן אסור, שאין הקדושה עולה מהם אלא בדמים, או בהנייה שהיא כדמים. לר"ם. מתנה שאמרנו, כתב הרי"ף עם שבעה טובי העיר. והרב בעל השלמה כתב אפילו שלא במעמד אנשי העיר. ודברי הרי"ף עיקר. יש מי שכתב שמותר להחליף בית הכנסת, אפילו שלא במעמד אנשי העיר, ואין צריך לעלות הדמים. ויש מי שכתב שאם אין מעלה אותה בחליפין של בית הכנסת אחר, צריך מעמד אנשי העיר. ומלשון הר"ם שכתבנו לא נתבאר אם מותר להחליף בית הכנסת עצמה אם לאו. ונראה שחסר הוא מן הספרים. וממה שכתב בלבנים ועצים ועפר, שמענו שדין החליפין כדין המכירה, וזה נראה עיקר. כתב הרב בעל ההשלמה מותר למכור ולמשכן במעמד אנשי העיר. ויש מי שאמר שאין שוכרין ואין ממשכנין בית הכנסת אפילו במעמד אנשי העיר, ונראין דבריו. מותר למכור ולמשכן לבנים או עצים שהזמינם לבנות מהם בית הכנסת. שאין ההזמנה מקדשתן.
<h2>דף כז.</h2>
וכן אם גבו מן העם מעות לבנות בית המדרש או בית הכנסת, או לקנות תיבה, או מטפחות ותיק, או ספר תורה ורצו לשנות, מה שגבו אין משנין אותו אלא לקדושה חמורה ממנו. אבל אם עשו מה שגבו לעשותו. והותירו, משנין המותר לכל מה שירצו. לר"ם.
<h2>דף כז:</h2>
בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהם, לקנות בדמיה בית הכנסת אחר, או לקנות בדמיה תיבה או תורה, צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ, ולא בורסקי, והוא המקום שמעבדין בו העורות, ולא בית הטבילה, ולא בית המים. ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, בשעת המכירה, לעשות בו כל אלו, מותר. וכן אם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר על מותר הדמים שיהיו חולין, הרי אלו חולין וכשלוקחין הדמים ובונין מהם בית הכנסת אחר, או שקנו מהם תיבה או מטפחת ותיק, או ספרי חומשין, או ספר תורה השאר יהו חולין כמו שהתנו, ויעשו מהם מה שירצו. לר"ם. מלשון הר"ם שמענו שתנאי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר מועיל לעשות בו מרחץ ושאר הדברים. וכן שמענו מלשונו שלא יועיל תנאי שבעה טובי העיר על עיקר הדמים אלא על מותר הדמים ויש מי שאמר שעל מותר הדמים יועיל תנאי שבעה טובי העיר, אע"פ שלא התנו בשעת מכירה. ורבים מגדולי האחרונים פסקו שלא יועיל תנאי שבעה טובי העיר לעשות בו מרחץ ושאר הדברים, ויועיל תנאי אפילו על עיקר הדמים לעשות מה שירצו, אפילו לשתות בהם שכר. ומה שאמרו. שמותר לעשות בבית הכנסת כל דבר, חוץ ממרחץ ושאר דברים שאמרנו, בד"א בשהלוקח יודע שמעלין הדמים, אבל אם מוציאין הדמים לצרכן הרי אלו בקדושתן, אלא אם כן יקנו משבעה טובי העיר, ויתנו על המעות שיהיו חולין לעשות בהם כל דבר. הא למדת, שלפסק הר"ם. מתנין שבעה טובי העיר לעשות בו כל דבר, ואפילו מרחץ ושאר הדברים, ואינן יכולין להתנות על עיקר הדמים. ולדעת שאר הפוסקין. אין יכולין להתנות לעשות בו מרחץ ושאר הדברים, ויכולין להתנות על עיקר הדמים לעשות מהם כל מה שירצו. ומאשר אין לנו הכרע באחת מן הסברות יראה לנו להחמיר בדבר זה.
